1. התובע נסע ברכבו בנתיב השמאלי ורכב אחר שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") עקף אותו מצד ימין במהירות מופרזת ועוד לפני סיום העקיפה חזר לנתיב נסיעתו של התובע ותוך כדי כך פגע רכב הנתבע בצדו השמאלי של רכב התובע וכתוצאה מכך, נדחף רכב התובע שמאלה ונגרם לו נזק בסכום של 6,675 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי בסך 4,752 ש"ח, שכ"ט שמאי 673 ש"ח וירידת ערך בסך 1,250 ש"ח ובנזק זה מבקש התובע לחייב את הנתבעים.
2. הנתבעים סבורים, שיש לדחות תביעת התובע, משום שלטענתם, נסע התובע בנתיב ימין, כאשר התובע נוסע משמאלו בנתיב השמאלי ולפתע סטה רכב התובע לנתיב הימני ופגע בצידו השמאלי של רכב הנתבעים עם חלקו הימני של רכב התובע.
לכן, משסבורים הנתבעים, שהתאונה אירעה באשמת התובע - מבקשים הם לדחות את תביעת התובע.
3. לאחר שבחנתי את השאלות השנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה, שיש להטיל על שני המעורבים בתאונה אחריות לגרם התאונה באופן כזה, שיש לחלק ביניהם את האחריות ולייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50%- זאת הן לאור השוני בין הגרסאות, הן לאור עדויות הצדדים המעורבים בתאונה והן לאור חומר הראיות ולאור הנימוקים שיפורטו להלן:
א. א) בכתב התביעה, מציין התובע, כי נסע בנתיב השמאלי ורכב הנתבע עקף
אותו מצד ימין, אך בעדותו בבית המשפט אומר התובע, שהוא נסע בנתיב ימין אחרי רכב אחר שנסע לפניו והיות והרכב שנסע לפניו נסע במהירות 50- 60 קמ"ש, נסע התובע מהר יותר במהירות של 80- 90 קמ"ש משום שהוא רצה לעבור את הרכב שנסע לפניו ותוך כדי כך, עבר לנתיב השמאלי ובכך, ביצע- למעשה- התובע עקיפה מצד שמאל של הרכב שנסע לפניו.
(ראה האמור בתביעה לעומת האמור בעדותו בעמ' 1 לפ',ש' 6- 8).
ב) אם לטענת התובע, הוא עקף מצד שמאל את הרכב שנסע קודם לכן לפניו בנתיב ימין, אזי אין ספק, שאותו רכב, שנסע קודם לכן לפני רכב התובע, נותר עדיין בצד ימין (היות והתובע בינתיים חלף על פניו מצד שמאל) ולכן, לא ברור, כיצד ממשיך ואומר התובע, שבעת שהרכב שקודם לכן נסע לפניו נותר בצד ימין, הוא ראה את רכב הנתבע עובר במהירות גבוהה בצד ימין? לעניין זה, משער התובע ואומר, שכנראה, הנתבע לא רצה לפגוע ברכב שנסע מצד ימין ועשה זיגזג בין הרכב של התובע ובין הרכב שנותר בצד ימין ומשלא הצליח לעבור מנתיב ימין לנתיב שמאל - פגע ברכב התובע. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 8- 12).
ג) עדותו הנ"ל של התובע אינה מתקבלת על דעתי, משום שעדות זו מרחיבה בהרבה את שאמר התובע בהודעתו לחב' הביטוח. בהודעתו אמר התובע, שהוא נסע בנתיב השמאלי - ולא אמר שקודם לכן נסע בנתיב הימני- ורכב הנתבע עקף אותו מימין במהירות מופרזת ופגע בצד שמאל של רכב התובע והדף הרכב לצד שמאל.
כך הסביר התובע לחב' הביטוח גם באמצעות תרשים שערך על גבי ההודעה, כאשר בשרטוט זה ציין שני רכבים: אחד בנתיב ימין והשני בנתיב שמאל וכאשר החצים מראים על סטייתו של רכב הנתבע לשמאל בכיוון נסיעתו של התובע - מבלי לציין את אותו זיגזג עליו העיד התובע בבית המשפט. (ראה ההודעה והתרשים - נ/1).
ב. א) אין גם מחלוקת בין הצדדים, שבכביש בו אירעה התאונה, נשוא תיק זה,
בוצעו עבודות בכביש ואם אכן בוצעו עבודות, לא ברור כיצד יכלו בכל זאת לנסוע רכבו של התובע ורכבו של הנתבע במהירות של 80- 90 קמ"ש. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 8 וראה עדות הנתבע בעמ' 3 לפ',ש' 28).
התובע מסביר, שלמרות העבודות בכביש, הוא יכול היה לנסוע במהירות הנ"ל, משום שלא היו גבשושיות, אך בכל זאת עולה מעדות התובע, שהוא לא יכול היה להמשיך לנסוע באותו נתיב בגלל העבודות בכביש ולטענתו:
" ...היו מקלות, מקל אחרי 10, 15 מטרים, אחד אחרי השני, מקל גמיש, צבע אדום, שרואים בלילה.
אני עברתי לצד שמאל כדי לא לפגוע במקלות האלה".
מהמשך עדותו של התובע עולה, שעדות זו אינה עדות עקבית, שכן, בעוד שהתובע העיד שהיו עבודות בכביש ובעוד הוא אמר, שהיו מקלות ואף תיאר את המרחק בין מקל אחד לשני, למרות זאת ממשיך התובע ואומר:
" לא ראיתי מקלות, לא ראיתי את תיקון הכביש ולא ראיתי מקלות". (ראה עדותו בעמ' 3 לפ',ש' 8- 11, ההדגשה שלי- ג.ב.).
ב) מעדותו של התובע, כאמור לעיל, עולה, שעדותו הקודמת על כי החליט לעקוף את הרכב שנסע לפניו משום שהרכב שלפניו נסע לאט יותר ואז החליט התובע לעבור לנתיב השמאלי במהירות גבוהה יותר ועקף את הרכב שנסע לפניו, אינה מתיישבת עם המשך עדותו, ממנה עולה, שהתובע החליט לעבור לנתיב השמאלי: "כדי לא לפגוע במקלות.." (עמ' 3 לפ',ש' 10).
ג. המסקנה העולה מעדותו הבלתי עקבית של התובע היא, שאכן סטייתו של התובע לאחר עקיפת הרככב שנסע לפניו, לנתיב נסיעתו של הנתבע, תרמה לגרם התאונה.
ד. א) גם עדותו של הנתבע אינה חד משמעית ואני קובע, שתוך כדי נסיעת התובע